אדריכלות ברוטליסטית – או ברוטליזם – היא סגנון שמחלק את הדעות: יש שאוהבים, יש ששונאים, ויש שמגלים בו עוצמה נסתרת. ברוטליזם, כמו מוזיקת הטכנו של עולם האדריכלות, הוא חריף, חזק ולעיתים מאיים – אך גם נועז, אמיתי ומרגש.
מאיפה הגיע השם "ברוטליזם"?
למרות השם המרמז על ברוטליות, מקור המונח הוא בביטוי הצרפתי Béton Brut – בטון גולמי, חשוף ולא מעובד. ברוטליזם אינו אכזרי – הוא חוגג את החומר הגולמי, את הכוח, ואת האותנטיות של מבנים שנבנים ללא חיפויים, ללא הסתרה, בגאווה רבה.
התנועה הברוטלסטית הייתה פופלרית משנות ה-50 עד אמצע שנות ה-70 ונולדה מתוך הצורך לבניה מהירה וזולה בימים שלאחר מלחמת העולם השנייה. התנועה למעשה צמחה מהתנועה המודרניסטית של תחילת המאה ה-20 ויש הסבורים כי אהבתו של האדריכל השוויצרי-צרפתי לה קורבוזיה לבטון התחילה למעשה את הברוטליזם.
הברוטליזם זו תנועה אדריכלית נועזת ומרגשת, היא התרכזה באסתטיקה קשוחה הכוללת משטחים מחוספסים וקודרים.עם דגש על חומרים כנים שכבר לא נסתרים מהעין. הבטון חשוף ועם הרבה טקסטורה ולא מכוסה באבן ולא בטיח.
המבנים גאומטרים עם איכויות גרפיות מובהקות וצורות גיאומטריות לא מסורתיות יחד עם פשטות אדריכלית וחכמה בחשיבה רחבה לפרטים ולפרטי בניין, חלונות קטנים שקועים המגינים מקרני השמש, וגודלם לא פוגע במסת המבנה, הכנסת תאורה טבעית המגיעה גם מתקרת המבנה, חשיבה על מרזבי הבניין שהם חלק בלתי נפרד מעיצוב המבנה. וכל זאת בעיצוב כבד ועם הרבה נוכחות. כל אלו לא משאירים אותנו אדישים, חלק רואים במבנים אלו מושכים עד עצם היום, מן פסלים מודרנים פונקציונלים גדולים מהחיים. וחלק אחר רואים בהם מפלצות בטון. (יש גם מעט מפלצות בטון, אבל הם יחסית מעטים בנוף האורבני שלנו).
הברוטליזם בישראל
למרות שהסגנון נולד באירופה, בישראל הברוטליזם מצא קרקע פורייה. בשנות המדינה הראשונות, ברוח הציונית של בנייה מהירה ואידיאליסטית, אדריכלים אימצו את הברוטליזם לבניית בתי חולים, אוניברסיטאות, בתי ספר, חדרי אוכל קיבוציים ודיור ציבורי.
הברוטליזם אמנם לא צמח כאן, אבל יש בו משהו מאד צברי, משהו מצד אחד מחוספס, גס, שרירי ומצד שני מאד ישיר תכליתי ושורשי. ואולי זה מתחבר לכך שהברוטליזם והמדינה שלנו הניצו באותם שנים, ולמעשה גם מאותה סיבה, כתוצאה ממלחמת העולם השניה. אדריכלים צעירים, אימצו את הסגנון הזה וראו בברוטליזם הכרזת עצמאות ומקום לדחיקת הסגנון הבינלאומי, והאדריכלות הערבית שהיו נהוגים כאן.
בארץ ישראל היה צורך בהקמה של מערכת שלמה של מבני ציבור. זו תקופת זמן חשובה מאוד בארכיטקטורה של המדינה הצעירה ולכן אנו רואים מבנים כאלו פזורים בכל הארץ בסיסים צבאיים, בתי חולים, בתי משפט, אוניברסיטאות, תחנות אוטובוס, מרכזי מינהל, חדרי אוכל במרחב הקיבוצי ובתי הבראה שמרביתם הוסבו היום לבתי מלון,ולמעשה מאותו וכמובן הדיור הציבורי, שמטרתו הייתה ליצור דיור בר השגה לכל תושבי המדינה שהגיעו בעליות בזמן ולאחר מלחמת העולם השניה. זו הייתה לגמרי אדריכלות אידיאלסטית. כל אלו נבנו כולם בסגנון הברוטליסטי האפור והייחודי.
הרבה מהמבנים הברוטלסטים בארץ, בהם בקרתי נצבעו בלבן, התקרות חוסו בתקרות אקוסטיות, חלקם אף כוסו בזכוכית . ויש כאלו שפשוט נהרסו או עומדים לההרס. או כמו שאומרים המבנים עברו התייחסות ברוטלית על ידי מנהלי המבנה, ללא שום חמלה או הגיון למעשה הזה.
אחד המבנים שעמד לההרס הוא אחד המבנים היפים ביותר שנבנו בסגנון זה, בית הבראה "מבטחים" בזכרון יעקב , מבנה שזיכה את מתכננו האדריכל יעקב רכטר בפרס ישראל. בתחילת 2006 המבנה עמד להיהרס ולהפוך לעוד שכונת וילות, ברגע האחרון, המבנה נרכש על ידי הפילנטרופית ללילי אלשטיין. מכאן יצא לדרך מסע שימור שהביא לתוצאה הסופית המרשימה. לילי חובבת אמנות, הפכה את המקום למלון אלמא המהווה גם מיני מוזיאון, מוצגות בו פרטי אמנות יחודיים בתצוגת קבע ועל גג המבנה נמצאת גם גלריה. מה יקרה בעתיד, כשהמבנה יעבור מיום מן הימים לבעלים אחרים, אלוהים יודע.
מבנים אלו, הם כאן מאז קום המדינה, הם חלק מההיסטוריה של המדינה. אני מאמינה שההרס שלהם הוא גם איבוד חלק מההיסטוריה שלנו. צריך להבין שהברוטליזם הוא סגנון ארכיטקטורה מודע, יש מאחוריו כוונה והרבה מחשבה ויש לו סיבה טובה להתקיים. צריך לתהות שוב על קנקנו ולבחון מחדש דרך עיניו את השיכון הציבורי, היום שעלויות רכישת דירה הם כבר מותרות ולא דבר בר השגה.
