"ארכיטקטורה, פירושה יצירת יחסים מרגשים באמצעות חומרים גולמיים" (לה קורביזיה)
הילית קרש נעה בעיצוביה וביצירותיה על הציר הטבעי המחבר את התפיסה האמנותית של ה- Ready Made לבין התפיסה העכשווית של ה- Eco-Design. בין המושג "רדי מייד", שטבע האמן מרסל דושאן, לבין תפיסותיה של תנועת האמנות האוונגרדית "דאדא" ועד לתפיסות העכשוויות בנוגע לעיצוב אקולוגי, עובר ציר מחבר אמנותי-חברתי אליו מתייחסת ואותו מיישמת הילית.
תפיסת ה"רדי מייד" ביקשה לאסוף חפצים שונים, פעמים רבות חפצים יומיומיים ופשוטים ולהציג אותם בהקשר אחר מזה המקורי, ובכך ליצור "אמנות" שונה מכל מה שנתפס עד אז כאמנות.
תנועת ה"דאדא" שהייתה תנועה רדיקלית ואוונגרדית שיצאה נגד אימי מלחמת העולם הראשונה, ביקשה באמצעות האמנות לצאת נגד הבורגנות, העולם התעשייתי והסדר הקיים שהובילו, לתפיסתם, לאותה מלחמה איומה. גם הם הוציאו חפצים וטקסטים מהקשרם, ליצירת תוצר חדש, לעיתים מתריס.
כיום, ההבנה שמשאבי כדור הארץ הולכים ואוזלים כתוצאה מתרבות צריכה בזבזנית, מתחברת לאותן גישות אמנותיות ומבקשת לעשות שימוש בחפצים הקיימים מסבינו, ליטול אותם מהקשרם הרגיל ולהשתמש בהם לצרכים חדשים, באופן יצירתי, מעורר השראה וחסכוני.
באופן שכזה אוספת הילית, מה שנחשב "גרוטאות", או "זבל" – למשל פחיות משקה משומשות אדומות – ויוצרת מאלה תוצר מעוצב ומרהיב. השאריות הללו מהוות עבור הילית מקור של השראה בהיותן עדות למשהו שהיה ונגמר, אבל בכך שניתן לייצר עבור אותם חפצים גם חיים חדשים.
בהמשך לכך, כאשר התבקשה הילית לעצב את ה"סנדוויץ' בר" – מסעדת מזון מהיר בחיפה, היא בחרה לאסוף פחיות קוקה קולה משומשות ולשלב אותן כחלק מהקונסטרוקציה של הבר וקיר הכניסה. העיצוב הצבעוני אמנם מתכתב עם זרם הפופ-ארט ומעלה חיוך, אך יחד עם זאת גם מעורר מחשבה לגבי בזבזנות לעומת חסכון במשאבים והדרך לנצל את הקיים בגלגול חדש ומחודש.
בפרויקט אחר, עיצוב משרדי חברה לשאריות תעשייתיות בקרית אתא, יישמה הילית שוב את תפיסת האקו-דיזיין. מטבע הדברים, המשרד היה מוקף בגרוטאות, אך במקום להתעלם מהן, או לנקות אותן, בחרה הילית להשתמש בגרוטאות אלה כחלק מהתפיסה העיצובית וליצור חיבור בין פנים לחוץ, תוך שמירה על סביבת עבודה נעימה וצבעונית.
במסגרת דו שיח זה שבין פנים לחוץ במקום לנטרל את הגרוטאות, אלה הפכו לחומר גלם ולמנוף עיצובי. כך גם ניתן מענה לבקשת הלקוח לנטרל את האלמנט הלא-אסתטי, אך יחד עם זאת נעשה שימוש בחומרי הגלם שהם חלק מהוויית החברה. על מנת ליצור זאת, מהחומרים שנמצאו בין הגרוטאות נוצרו רהיטים וביניהם שולחן המנכ"ל, העשוי פלטת זכוכית, כשאחד הברזלים מחצר הגרוטאות חודר אותה. גם שולחן עמדת ההמתנה עוצב מחומרים אלה וכן פסל שנמצא בחדר הנהלת חשבונות. בנוסף לכל אלה יצרה הילית סדרת צילומי תקריב של הגרוטאות, צילומים המדגשים את היופי הגלום בחומר. צילומים אלה שולבו במסגרת העיצוב ונתלו במשרד. "הצילומים", מסבירה הילית, "מבוססים על תופעת המקריות, המתרחשת במציאות ושואפת לקרב את האמנות לחיים את החיים לאמנות. התמונות מחזקות את הקשר שבין חוץ לפנים ומחזקות את ההשקפה שהכול הוא רק עניין של נקודת מבט".
מעוף, דמיון, יצירתיות ומחשבה רעננה לגבי הקיים ולגבי מה שניתן לעשות ממנו מאפיינים את עבודתה של הילית. וכך, לגרוטאות, לשאריות שכבר איש אינו חפץ בהן ניתנים חיים חדשים ותצורה אסתטית, בהקשר אחר לחלוטין.
