ארט > הילית קרש בעין המצלמה

Lost & Found…

מעצבת הפנים הילית קרש עוסקת בשעות הפנאי בצילום . הצילום מרתק את בני האנוש שחפצו להנציח עצמם ונתפס כאמצעי טכני שנועד לשימור, תיעוד והנצחת קטעי מציאות, לכאורה באורח אובייקטיבי. לא ברור מתי מיצב הצילום את מעמדו כחבר לגיטימי במסדר האמנויות וככלי לביטוי אישי ואמנותי לכל דבר, אך ברור שתפיסות פוסט מודרניסטיות אשר שללו את תפיסת "האובייקטיביות" היוו טריגר לתהליך זה.

אמנות הצילום של הילית כוללת מציאת אובייקטיבים שלכאורה נשכחו, אך הנה המצלמה מוצאת אותם, מנציחה אותם ומעניקה להם חיים חדשים. המצלמה משוטטת במקומות טריוויאליים, יומיומיים, נשכחים ואבודים. הילית לא נותנת למקומות וחפצים, ההופכים לצופה הרגיל שקופים, לדעוך ולהעלם והיא "שולפת" אותם מהחצר האחורית הממשית והתיאורטית ומחזירה אותם לקדמת הבמה.

בשפתה האמנותית מתחברת הילית לתפיסות ה"Ready Made" ולתנועת ה"דאדא" של ראשית המאה ה-20. תפיסות וגישות אלה ביקשו לנער את האבק שנצבר על שידות הבורגנות השבעה, להתריס נגדה וליצר תפיסות נגד רדיקליות וחתרניות. החתרנות באה לידי ביטוי בהצגת שאלות יסוד בנוגע למהותה של האמנות, בדיקת גבולותיה והפרכת עמדת ה"נשגבות" הבלתי מושגת שלה. עמדות אלה, שהחלו להיווצר בתחילת המאה ה-20, היוו את הבסיס להתפתחות זרמים נוספים כמו הסוריאליזם ומאוחר יותר גם ה"פופ ארט".

את הילית מרתקים מספר נושאים , כגון: לוח המודעות,  וחצר הגרוטאות מחד ופריחה ונוף אורבני מאידך. בעין המצלמה המשוטטת של הילית נלכדים חפצים, פריטים, שאריות שהם עדויות של חיים שהיו ולכאורה אינם עוד. אלה הופכים לתוצרים אמנותיים, קונספטואליים, בדמות צילומים אבסטרקטיים בעלי קומפוזיציה מהודקת ואסתטית.

לוח המודעות – שכבות, שכבות של דפי נייר ועליהם טקסטים. טקסט עולה על טקסט, אירוע רודף אירוע – כיכר העיר תוססת. התוצר הוא מבנה ארכיאולוגי של רבדים המייצגים חיים ובני אדם. מודעה מודבקת על מודעה אחרת, מחליפה אותה, מדגישה את ארעיותה. אישה מחפשת בייביסיטר, זוג מחפש דירה להשכיר, נער מציע עזרה בשעורי בית, העירייה מדווחת על אירועים. שכבות של אירועים, הזדמנויות, תקוות ואשליות מיוצגים על ידי פיסות נייר שהופכות לרגע לדימויים של מציאות וגוועות. מזג האוויר נותן את אותותיו – קרעים וקילופים. על המדרכה אנשים חולפים. לעיתים נעצרים לרגע. מתבוננים ושוב הולכים. לכאורה התרחשויות חסרות חשיבות. אך בעין המצלמה של הילית, בלוח המודעות הסמוך לביתה נקלט יופיו של האקראי, בן החלוף, הדהוי, המהוה  והארעי. המצלמה חודרת אל בין הקרעים, נוברת בין שאריות החיים, מחטטת בתוך הדימויים – אלה מקבלים עכשיו חיים חדשים ומונצחים. הזדמנויות שלכאורה חלפו ללא שוב זוכות לתחייה. קטעים מהקולאג' הרנדומאלי שנוצר על לוח המודעות, זה שנועד למות כבר ברגע לידתו, נצרב. הצילומים צבעוניים – צבעוניות המעמידה עצמה בניגוד גמור לנשוא העבודה הדהוי, המתקלף, המיותר. על לוח המודעות נוצרה אמנות אסתטית, צבעוניות ומרגשת, לה מצליחה הילית להעניק חיים.

הילית משוטטת עם מצלמתה גם בחצר גרוטאות הברזל. שאריות החומר ה"גברי" הזה הושלכו כלאחר יד. לכאורה אין בהם חפץ ואין בהם חיים. החומר החזק עומד איתן מול פגעי מזג האוויר, אך זה נותן בו בכל זאת את אותותיו. החומר מגיב לעולם. החומר משתנה. גוונים, צבעים, טקסטורות. גרוטאה נוספת מושלכת והנה מתוך הרנדומאליות נוצרת גם קומפוזיציה פיסולית. הנוף בחצר הגרוטאות משתנה יומיום. הילית מספרת באמצעות מצלמתה סיפור. היא מתעדת השתנות זו בקפדנות ובעין אוהבת. יוצרת עלילה ומוצאת חיים בנשכח, בעזוב ובלתי רצוי. מגלה לנו את היופי שבפשוט, בחולף ובארעי.

הן בלוח המודעות והן בחצר הגרוטאות האובייקטים חסרי הייחוד, חסרי המעוף ולכאורה נעדרי האסתטיקה הופכים באמצעות הצילום, בעונות ובזמנים משתנים, ליצירת אמנות אבסטרקטית שהעיון בה מעורר עניין ומחשבה על תרבות הצריכה, על קיימות, על זמניות – על החיים עצמם.

צילומיה של הילית קרש מוצעים למכירה וניתנים לשילוב כחלק מתכנון עיצוב הפנים.